יורה דעה - ריבית: פיצוי על עיכוב בתשלום (דף מקורות)

פיצוי על עיכוב בתשלום

א. ריבית בדרך מקח

1. בית יוסף, חו"מ סי' סז:

משנה פרק אחרון של שביעית (מ"א):

הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה משמטת.

ונראה... המוכר חפץ ונתחייב לתת לו דמים – לא מיקרי הלוואה.

2. רמ"א יו"ד סי' קסא סעי' א:

כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר, אסור, בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלוואה, אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית, שהוא מדרבנן (לשון הטור).

ב. קנס על עיכוב בתשלומים

1. שו"ע יו"ד סי' קעז סעי' יד

האומר לחבירו: אם לא אפרעך לזמן פלוני – הריני חייב לך מעכשיו ולזמן העיכוב כך דינרין (יותר ממה שהלווהו), אסור מפני הערמת רבית. הגה: ויש מתירין לא אם נותן לו מעות ומקבל פירות (ריב"ש). ויש להקל בזה...

2. ש"ך:

ל. ויש מתירין כו' - אין כאן מחלוקת; דגם המחבר וסיעתו מודים לזה...

לא.       אם נותן לו מעות כו' - וה"ה איפכא שנותן לו פירות ומקבל מעות...

3. שו"ת הריב"ש, סי' שלה:

שאלת: שמעון מכר סחורה לראובן בששים זהובים, שקיבל מיד (הזהובים), והתנה לתתה לו (הסחורה) לחצי שנה, ואם יעבור על זה, שיתן בעבורה ק' זהובים; וקנו מידו ונשבע להשלים. הגיע זמן ולא נתן, וראובן הוציא שטרו ותובעו ק' זהובים; ושמעון אומר, כי אינו חייב כי אם ס', והשאר הוא רבית, ואסור. ואמר מר, שאין כאן אגר נטר לי', וא"כ, אין כאן רבית כלל...

תשובה: נראה מתוך לשונך, שאין הטענה אלא מפני התנאי שקצץ לתת לו מאה זהובים אם יעבור הזמן; אבל הפסיקה על הסחורה, לקבל עתה דמיה ולתת סחורה לסוף ששה חדשים, היה כהיתר גמור... וכדתנן (ב"מ עב:): אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער; ודייקינן עלה: הא יצא השער, פוסקין; אע"פ שאין לזה, יש לזה... וכיון שהפסיקה על הסחורה היתה בהיתר, ואף אם הוקרה הסחורה בסוף הזמן יכול לקבלה, ואין כאן רבית כלל, א"כ, אם בסוף הזמן לא היתה הסחורה ביד המוכר, אם נתן לו דמיה במעות כפי היוקר, אין כאן רבית כלל. דהא קיי"ל (שם סג) כר' ינאי, דאמר: מה לי הן, מה לי דמיהן... וכיון שמפני פסיקה על הסחורה אין כאן רבית כלל, אף מה שהתנה, שאם לא יתננה לו לאותו זמן הקצוב, שיתן לו בעבורה מאה זהובים, אין כאן אגר נטר ליה... שהרי אם היה נותן לו סחורתו בסוף הזמן, לא היה כאן רבית כלל, ואף אם הוקרה; ואף אם נתן לו דמיה במעות, כמ"ש; וברגע אחד, בעבור קץ הזמן, הוא מתחייב בבת אחת בכל התוספת, ואין זה נקרא רבית, אלא קנס, ומותר אפי' לכתחילה...

    וה"נ משמע מההיא דתנן בפרק אחרון מבבא בתרא (קסח):

מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו, הגיע זמן ולא נתן, רבי יוסי אומר: יתן, ורבי יהודה אומר: לא יתן;

ואוקימנא לפלוגתייהו התם באסמכתא... וליכא משום רבית. והטעם הוא, לפי שאין זה אגר נטר לי', אלא קנסא בעלמא...

4. שו"ע יו"ד סי' קעט סעי' יח:

יח.      המוכר סחורה לחבירו בס' זהובים שקבל מיד והתנה לתתה לו לחצי שנה, ואם יעבור על זה לו שיתן בעבורה ק' זהובים, וקנו מידו והגיע הזמן ולא נתן – חייב ליתן הק' זהובים. והוא שכשפסק על הסחורה ההיא יצא השער וקנה כפי השער, או היתה לו הסחורה ההיא.

5. שו"ע יו"ד סי' קעט סעי' טז:

טז.      אם חייב עצמו לתת למלוה כך וכך בכל שבוע בעוד שמעכב ממנו, הרי זה רבית גמור. הגה: אע"ג דכתב לו כך דרך קנסא: אם לא אפרע לך לזמן פלוני אתן לך כל שבוע כך וכך, ואע"ג דאם היה פורע לו בזמנו לא הוי כאן רבית כלל, מ"מ הואיל וכתב לו ליתן לו קצבה בכל שבוע ושבוע, הוי רבית גמור (רוב הפוסקים). וכן עיקר, אע"ג דיש מקילין והתירו ללוות ברבית בדרך זה (הגהות מרדכי פא"נ בשם ר"י דארליינש).

6. שו"ת רדב"ז ח"א סי' תצז:

...אם מכר לחבירו סחורה בשווייה והתנה עמו אם לא תתן לי המעות לזמן פלוני תתחייב לתת לי כך וכך בתורת קנס – שהוא מותר; דאיכא פלוגתא בהלוואה בכה"ג. והר"י מאורליאנש התיר, והרשב"א ז"ל אסר מטעם הערמת רבית. ונ"ל דעד כאן לא אסר אלא היכא דעיקר מלוה, אבל היכא דעיקרו דרך מקח וממכר לא חיישינן לה להערמה.

7. פתחי תשובה ס"ק ד:

הרי זה רבית גמור - עי' בתשובת הר"א מזרחי (סי' כג), שכתב דמ"מ פשיטא דלית ביה משום רבית קצוצה ומשום הכי מותר במעות של יתומים להלוות בכה"ג, ע"ש.

 

ג. פיצויי נזיקין על עיכוב בתשלום

1. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכז:

שאלת: ראובן לווה מנה משמעון, וכתב לו את השטר לפרוע לזמן שקבע לו, ואם לא יפרענו תוך אותו זמן, קיבל עליו ליתן כל הוצאה וכל הפסד שיבוא לו ויעשה מחמת חוב זה, וקיבל על עצמו זה בקנין גמור ובלא אסמכתא ובנאמנות. וכשהגיע הזמן, תבע שמעון את חובו, ואמר: שהיה לו סחורה מזומנת לקנות, ואם לא יפרענו יפסיד הוא הסחורה; ועם כל זה לא פרעו. ועכשיו שמעון תובע מראובן אותו הפסד הריוח; וראובן טוען: שאינו חייב ליתן שאם כן, נמצא שיתן לו ריבית מחמת מעותיו. אלו הן טענותיהם; ויש מי שאומר: שהדין עם שמעון, כיון שקבל עליו ראובן כל הוצאה וכל הפסד, וזה הפסיד אותו ריוח הסחורה, וזה דבר מצוי ושכיח, וכל הפסדים כאלו, אם קיבלה על עצמו ובלא אסמכתא, חייב... ומה שראובן טוען מחמת רבית, אין טענתו טענה, לפי שאין זו מחמת רבית, אלא מחמת נזק שהזיקו ושהפסידו אותו...

תשובה: נראה לי שהדין עם ראובן הנתבע, לפי שאין בכלל ההוצאה והפסד מניעת הריוח, שמבטל כיסו של חבירו; כבר אמרו בירושלמי: שהוא פטור...

אלא, שאפילו בטענת הרבית, איני רואה טענת מי שמתיר מדין מזיק, שאם כן, כל רבית נתיר שבכל ההלוואות יש בהן נזק כזה, שאינו יכול להרוויח תוך הזמן בסחורה ובשאר רווחים שיבאו לידו...

והלכתא כל כיוצא בזה, שאומר לו: אם לא תפרעני מכאן ועד יום פלוני, תתן לי כך וכך, אי נמי: תתן לי כל מה שאפסיד מיד, ולא שאמתין לך כלום מחמת תשלומי אותו הפסד, הרי זה אין בו משום רבית... שאין כאן אגר נטר ליה, שאם יפרענו מכאן ועד יום פלוני, לא יוסיף לו כלום, ואם לא יפרענו לאותו זמן, מיד יפרע לו הכל, מבלי שימתין לו מאותו יום ואילך מחמת אותו מותר כלום. אלא שהטענה בנדון שלפנינו: מחמת שאין מניעת הריוח, בכלל הוצאה והפסד, כמו שכתבתי. ומיהו, אף במה שכתבתי: שאין בו משום רבית, אסור לעשות כן, שכל זמן שיגיע ליד המלוה יותר ממה שהלוה, אסור, דלא גרע מרבית מאוחרת וריבית מוקדמת, והיינו דאסירי.

2. פתחי תשובה ס"ק א:

ועיין בתשובת שבות יעקב (ח"א סי' סד) באחד שלא פרע חובו לזמנו, והתרה בו המלוה שיפרע לו מעותיו שיפול להרוויח בהם, ואם לא, יצטרך לשלם לו מה שהיה יכול להרויח בו, חבירו קיבל התראתו ונתרצה ליתן לו הריוח, ועכשיו אינו רוצה ליתן לו משום איסור רבית. וכתב שזה פשוט שיש בזה איסור רבית, כי הוא אגר נטר גמור. והשיג על הסמ"ע (בחו"מ ס"ס פא) שנראה מדבריו דאין בזה שום איסור, דליתא, ואין לסמוך עליו בזה להקל, ע"ש.

3. שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' סג:

...נראה דבנד"ד ...חייב לשלם גם הריבית. שהרי מבואר בתשו' מהרשד"ם (חו"מ סי' קעט) בדין שותף שעיכב הסחורה או המעות ועי"ז נגרם שהשותף השני הוצרך לשלם ריבית זמן ארוך, ופסק דחייב המעכב לשלם כל הריבית שנגרם עי"ז מדינא דגרמי... וא"כ ה"נ בנד"ד, שבהסכמתו לווה מגוי לצורך שותפות, חייב לשלם מדד"ג. ואף שכתב הט"ז סי' ק"ע דגם בעשה התקשרות שאם לא ישלם בזמנו ישלם כל היזקות מ"מ א"צ לשלם הריבית – היינו בבא המעות לידו בתורת הלוואה; משא"כ דרך שותפות...