יום שבת, 22 באוגוסט 2015

דברים - לפרשת כי תבוא: לשמוע בקול ה'

בלשון ימינו, 'לשמוע בקול' פירושו: לציית ולבצע את מה שנאמר. כך מקובל להסביר את מה שנאמר בפרשת הברכה והקללה: "ושמעת בקול ה' א-להיך ועשית את מצוותיו ואת חוקיו...". וכך "אם שמוע תשמע בקול ה' א-להיך... ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". ולעומת זאת הקללה באה "אם לא תשמע בקול ה' א-להיך". אולם מבט מעמיק יותר יגלה לנו כי לא זו משמעות הביטוי בלשונה של התורה.
    בווידוי המעשרות אומר כל אדם מישראל: "שמעתי בקול ה' א-להי, עשיתי ככל אשר ציוויתני". אם אדם עשה ככל אשר ציווהו ה', הרי הוא ציית וביצע, ומדוע יש להקדים ולומר שאף שמע בקולו? יותר מכך רואים אנו בפסוקים הבאים: "את ה' האמרת היום להיות לך לא-להים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומשפטיו ולשמוע בקולו". אם אדם הלך בדרכיו של הקב"ה, שמר את חוקיו ואף את משפטיו הרי כבר שמע בקולו! וכן כמעט בכל מקום בו מדובר על שמיעה בקול ה', יש צורך להוסיף את קיום המצוות למעשה, מפני שאין הוא זהה לפעולה זו, של שמיעה. מהו, א"כ, פירוש הביטוי "לשמוע בקול ה'"?
    המעיין בדברי הנצי"ב מוולוז'ין בכל מקום בו הוא מפרש את הביטוי הזה בתורה, יראה שאכן אין לפרש את המילים "לשמוע בקול" כצייתנות גרידא. "קול ה'" הוא מושג הרבה יותר כולל מאשר ציווי מפורט. "לשמוע בקול" פירושו האזנה לרובד העמוק של הדברים, אשר אינו נקלט בשמיעה הפשוטה. יכול אדם ללכת בכל דרכיו של הקב"ה, לשמור את כל מצוותיו, כל חוקותיו וכל משפטיו; אך לא לשמוע בקולו. קיום המצוות שלו הוא צייתנות שטחית שאין בה אלא תשלום מס של מעשים יבשים. השמיעה בקול ה' היא משהו שמעבר לצייתנות ומעבר לקיום הפורמלי היבש של המצוות. ה'שמיעה בקול' פירושה הקשבה והפנמה של מסרים ותכנים; דבר שהוא מעבר לעצם קיומן של המצוות. מי שזוכה "לשמוע בקול ה'", לא יסתפק בקיום פורמלי ויבש של מעשי המצוות. הוא יבקש לפגוש את הקב"ה בכל ציווי וציווי. הקב"ה נוכח אצלו בכל דבר שהוא לומד ובכל דבר שהוא עושה. הוא גם שואל את עצמו בכל מצב: מה הקב"ה אומר לי בציווי הזה? איזה תוכן ואיזה מסר אני קולט ממנו?
    מימרא נאה של חסידי קוצק ממחישה רעיון זה היטב: "מה ההבדל בין חסיד למתנגד?" שאלו בקוצק. וענו: "החסיד ירא מן הקב"ה. והמתנגד ירא מן השולחן-ערוך...".
    כך גם נכון לומר בכיוון ההפוך. אדם המתפלל אל הקב"ה, פעמים שהוא סבור כי הקב"ה מחוייב לציית לדבריו ולעשות את כל מה שהוא מבקש. אולם להבנתנו, לא זו הציפייה הנכונה. כאשר עומד אדם מישראל ה' א-להיו ומבקש ממנו: "ה' שמעה בקולי, תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוני", אין פירושם של דברים ציפייה לכך שהקב"ה יציית לאדם המבקש לתת לו הנחיות, כביכול, אלא ציפייה להקשבה והפנמה, להתייחסות אכפתית ואוהבת, שמכוחה מוכן האדם לקבל כל תשובה שהיא.
    זוהי המשמעות העמוקה של שמיעת קול השופר. השופר אין בו מילים ותכנים גלויים. אין בו אלא קול סתום. "לשמוע קול שופר" היינו: עצם ההקשבה אל דבר ה' עוד לפני התפרטותה למצוות מעשיות. ומי שבא לשמוע את קול השופר ומנסה לקלוט את המסרים הסמויים והגנוזים בו, זוכה מתוך כך "לשמוע בקול ה'".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה