בחירה חופשית מציב בפנינו רבונו של עולם. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". בסופה של הצגת הבחירה מופיעה גם המלצה א-להית: "ובחרת בחיים". אך הנימוק להמלצה זו – במבט הראשוני – אינו עומד במבחן ההיגיון. מדוע עליך לבחור בחיים? – "למען תחיה"! ההיגיון אכן אינו מובן. אם הקב"ה רוצה לשכנע אותנו לבחור בחיים, עליו להציג בפנינו נימוקים אחרים שיסבירו מדוע החיים הם דבר טוב והמוות הוא דבר רע. אך איך אפשר להציע לנו לבחור בחיים אך ורק כדי לחיות? המפרשים כבר עמדו על קושי זה, ואנו נלך בעקבותיהם.
תרגום יונתן מבחין בין שתי רמות של חיים: "ובחרת בחיים" – תוך שאתה שומר את דרך עץ חיים, שהיא התורה – בעולם הזה, כאן ועכשיו. "למען תחיה" – בחיי העולם הבא, לעתיד לבוא.
ר' אברהם אבן עזרא, ובעקבותיו פרשנים נוספים, קוראים את שני הפסוקים האחרונים ברצף: הפסוק הראשון מדריך לבחור בחיים: "ובחרת בחיים – למען תחיה...". ומהו תוכנם של אותם חיים שהקב"ה ממליץ עליהם? – על כך עונה הפסוק השני, שאכן נושאים הם בתוכם תוכן עשיר ומגוון: "לאהבה את ה' א-להיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". והפסוק חוזר ומסביר מדוע אהבת ה', השמיעה בקולו והדבקות בו היא התוכן הראוי לחיים: "כי הוא חייך ואורך ימיך". על פי עיקרון זה מוסיף בעל 'אור חיים' ומסביר את הסיפא של הפסוק, העולה מן החיים הפרטיים אל החיים הלאומיים. לא רק לחייו של הפרט נותן דבר ה' תוכן עמוק, כי אם גם לחייו של העם, הבא "לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך".
רובד עמוק יותר עולה מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל (אורות התורה פרק ו' סעי' י'):
האדם הבריא הוא חפץ חיים, ואינו מחפש על זה טעמים והוכחות. אבל החולה במחלת הנפש, שהוא קרוב לאבד את עצמו לדעת, הוא מוטל בספיקות על תכלית החיים.
על כן הנימוק האמיתי והעמוק להמלצה "ובחרת בחיים" הוא "למען תחיה". עליך לבחור בחיים מפני שהחיים הם ערכיים. ערכם אינו נובע ממשהו הנמצא מחוץ להם אלא קיים בתוכם. ההוכחה לכך היא אותם ערכים המתקיימים בחיים. חיי האדם נובעים הם מן החיים הא-להיים. "כי הוא חייך ואורך ימיך". החיים הפרטיים הם ניצוץ אחד קטן מן החיוּת הא-להית החובקת את כל הבריאה. כפועל יוצא מכך, אין חיים אמיתיים אלא אותם חיים הנותנים ביטוי לכך שהם א-להיים. וזה מחייב "לאהבה את ה' א-להיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". על כן, כותב מרן הרב קוק על אותו אדם בריא החפץ חיים: "כן בעל נפש בריאה הוא אוהב את התורה... ודבר אחד מן התורה... יקר לו מכל הון". וכן בחיים הלאומיים: עם החפץ חיים מבקש, באופן טבעי, לחיות חיים לאומיים שלמים בהיותו יושב בארצו ההיסטורית, נחלת אבותיו, "לשבת על האדמה אשר נשמע ה' לאבותיך, לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת להם", כדברי בעל "אור החיים": "כי ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה".
מתוך כך עומדים אנו בעשרת ימי תשובה ומבקשים: "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך א-להים חיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה