תשמע, יש לי בעיה קשה מאוד עם אשתי.
מה קרה?
תראה, היא לא כל כך מקפידה על שמירת הלכה.
אתה יכול להביא לי דוגמה, משהו שמעצבן אותך יותר מכל דבר אחר?
כן, אני אביא לך. בסעודות שבת, כשיש אורחים ואנחנו שרים, היא שרה בקול. והרי זה אסור!
בכל זאת, אני רוצה להבין אותך, במה זה מפריע לך? אתה עובר עבירה כשאתה שומע אותה?
תראה, לי הרי מותר לשמוע אותה. אבל יש בעיה עם האורחים...
זה מפריע להם?
האמת היא שאי לא יודע...
אז תעזור לי להבין אותך, מה יש בזה, שכל כך מכאיב לך?
תראה, החלום שלי היה בית של תורה...
והיא מפריעה לך ללמוד תורה?
דווקא בכלל לא. אני הולך כל ערב לדף יומי, והיא מוותרת לי על העזרה בהשכבה של הילדים, למרות שזה בשעה הכי לחוצה ביום.
הלוואי על כולנו אשת חיל כזאת! אבל תשמע, אתה ממש מאתגר אותי. אני מנסה להבין מה מכאיב לך, ואני לא מצליח. בלבלת אותי לגמרי.
כן, במה שנוגע ללימוד תורה היא דווקא בסדר, אבל במה שנוגע לקיום של התורה בבית, זה כבר לא כל כך...
לא הבנתי. היא מפריעה לך לקיים מצוות? היא גורמת לך לעבור עבירה כלשהי?
לא. היא לא לוחצת עלי להיות כמוה, אבל היא מקפידה על הרבה דברים פחות ממני.
ואני מבין נכון, שאתה קצת לוחץ עליה להיות כמוך?
האמת היא שכן...
ואיך היא מרגישה עם זה? היא שמחה שיש לה בעל שעוזר לה להתעלות במעלות התורה והיראה?
הלוואי...
אני מבין שזה גורם לא מעט מתח ביניכם?
אכן כן.
ואם היית מוצא דרך לבקש ממנה את מה שחשוב לך, באופן שלא יעורר מתח, היית רוצה לנסות?
מה השאלה? ודאי!
תראה, העמדה שתפסת עד עכשיו היא עמדת ה'שוטר של הקב"ה'. זו עמדה שמאוד עוזרת לאשתך להרגיש נעלבת, ומאוד לא עוזרת לבניית בית של תורה. הדבר היחיד שזה עוזה לך, זה להרגיש שאתה 'בסדר'.
אתה רוצה לומר שכאשר אני מעיר לה אני דואג ל'אגו' שלי ולא לעבודת ה'?
ייתכן שיש בזה משהו. אבל מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על האפשרות הזאת. יש בה איזשהו היגיון?
האמת היא שבאמת יש בזה משהו לפעמים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני שם לב, שכשהיא שרה בפני האורחים, מה שהכי מטריד אותי הוא מה הם חושבים עלי.
תפסת את הנקודה.
אז מה אתה מציע? מה אני יכול לעשות כדי שהמניע שלי יהיה באמת לשם שמים, ואז זה יעזור?
האמת היא שאני מציע את ההפך. פשוט להניח את הצרכים שלך על השולחן, בצורה גלויה.
לא הבנתי.
מה יקרה אם במקום להגיד לה שזה לא בסדר מה שהיא עושה, תספר לה מה אתה מרגיש כשזה קורה? כלומר, אתה מתפטר מתפקיד השוטר. אתה לא בא אליה בשם התורה וההלכה, אלא משתף אותה בצורך שלך – בצורך שלך לחיות בבית של תורה, בצורך שלך להיראות 'בסדר' בעיני עצמך, בצורך שלך לשמור על תדמית של בן תורה בפני החברים שלך. איך היא תרגיש אם תדבר אליה מהמקום הזה?
זה יכול להיות ניסיון מעניין. אני מתאר לעצמי שהיא תרגיש שאני לא שופט אותה, אלא פשוט זקוק לעזרתה.
כן. בצורה כזאת אתה לא מדבר אליה מלמעלה, אלא בגובה העיניים, ואפילו קצת 'מלמטה'.
זה מתחיל להישמע עוד יותר מעניין.
אבל זה עדיין לא זה. מה יקרה אם תשאל אותה על הצורך שלה? אני מניח שאם היא בוחרת לשיר למרות שהיא יודעת מה אתה חושב על זה, היא לא עושה את זה סתם. כנראה זה חשוב לה. היא זקוקה לזה.
וואו. על זה לא חשבתי בכלל. כל הזמן רק חשבתי על זה שהיא מחפפת את ההלכה, ושהיא מצפצפת עלי.
ומה תגלה אם תשאל אותה, לא כמו שמורה שואל תלמיד, "למה לא הכנת שיעורי בית?", אלא מתוך רצון כן להבין את הצורך שלה?
אין לי מושג. אבל אני יכול לתאר לעצמי שאשמע דברים שלא חשבתי עליהם.
ואיך היא תרגיש, אם תצליח לשאול אותה בצורה כזאת שהיא תחוש שאתה באמת מתעניין בצורך שלה ולא מנסה לנזוף בה בצורה מתוחכמת?
אני לא יודע... אבל יכול להיות... שהיא פתאום תרגיש שאני מכבד אותה, לא מזלזל בה, ולא מזלזל בצרכים שלה... מכבד אותם, גם אם אני לא מסכים עם ההתנהגות שלה...
וואו. תפסת את הנקודה בול!!! תראה, הקב"ה ברא אותנו שונים. האיש שונה מהאישה והאישה שונה מהאיש. בני הזוג גם משתנים במהלך החיים. התפקיד שלנו הוא לחיות זה עם זו תוך כדי התמודדות עם שוני. לפעמים השוני הוא תרבותי, לפעמים השכלתי, לפעמים מגדרי, ולפעמים הוא פער דתי. האתגר הוא אותו אתגר. המשימה היא אותה משימה. הדרך שאני מציע כאן להתמודד עם הפער, הוא לא להחליט לשנות את השני בכל מחיר, וודאי שלא לנעוץ בו שיניים. מה שאני מציע הוא לדבר על הצרכים השונים, ואז, כאשר יוצרים אווירה של כבוד הדדי, ושל כבוד לצרכים של הזולת, הלבבות נפתחים, ושני הצדדים מגלים רצון טוב למצוא את הדרך המתאימה להם כדי לגשר על הפער שביניהם, מבלי לטשטש או לבטל את הצרכים הייחודיים של כל אחד ואחת.
במילים אחרות אתה אומר: יש לנו ענווה, והיא תנצח!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה