יום רביעי, 26 באוגוסט 2015

מוגנות: הרחקת הפוגע לטובת הנפגעת (דף מקורות)

הרחקת הפוגע לטובת הנפגעת

א. אחריות הפוגע לרווחת הנפגעת

בבא מציעא עה,  ב:

כי אתא רב דימי אמר: מנין לנושה בחבירו מנה, ויודע שאין לו, שאסור לעבור לפניו? – תלמוד לומר: לא תהיה לו כנושה.

רש"י:

לא תהיה לו כנושה – לא תיראה בעיניו כנושה בו, שיראה וייבוש.

דברים פרק כב

(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.          (כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.

 

ב.  החובה לבקש מחילה ולרצות את הנפגעת

רמב"ם, הל' חובל ומזיק פרק ה:

ט. ...חובל בחבירו, אע"פ שנתן לו חמישה דברים – אין מתכפר לו; ואפילו הקריב כל אילי נביות, אין מתכפר לו ולא נמחל עוונו, עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו.                     
י.  אסור לנחבל להיות אכזרי ולא ימחול לו, ואין זו דרך זרע ישראל; אלא כיון שביקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו – ימחול לו.

רמב"ם הל' תשובה פרק ב:

ט. אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום... אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן – אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו...
י.  אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, ימחול בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא ייקום ולא ייטור, וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתו שמרה נצח". וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה".

שו"ע או"ח תרו, א:

עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו... ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו.

משנה ברורה ס"ק יא:

א"צ למחול לו - דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר השם רע. ומ"מ מידת ענווה למחול גם בזה.

ג.  תשובה בחטא שתוצאותיו קיימות

קוהלת פרק א:

(טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

משנה חגיגה פ"א מ"ז:

רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. אם תאמר בגונב וגוזל, יכול הוא להחזירו ויתקן.

רש"י:

והוליד ממזר – שהביא פסולין בישראל, ויהא זיכרון, לפיכך אין עוונותיו נמחקין בתשובה.

תוספות יום טוב:

זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר כו'. פירש הר"ב והן לו לזיכרון. וכפי' רש"י. ומסיימי התוספות: אבל שאר עבירות רוצח וגזל אין עדיו לפניו. ונראה לי דמילת 'וגזל' צריך להיות וע"ז שהחליפו העי"ן בגימ"ל והנקודות מלאו בלמ"ד. ונקטי התוס' רציחה וע"ז שהן חמורות כמו עריות...

תפארת ישראל:

לד) ממזר. שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עוונו נמחק כל כך מהר.
לה) ויתקן. נ"ל דר"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ"פ משמחזירו לבעלים נתקן, ומכ"ש ע"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפניו, וכן כל שאר חטאים.

חגיגה ט, ב:

הוליד - אין, לא הוליד - לא? והא תניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: גונב אדם - אפשר שיחזיר גנבו ויתקן, גוזל אדם - אפשר שיחזיר גזלו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה - נטרד מן העולם והלך לו.

רש"י:

נטרד מן העולם – אין לו עוד תשובה, לפי שעשה דבר שאין לו רפואה.

ד.  מעבר דירה כתהליך כפרה

ראש השנה טז, ב:

ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה...              ויש אומרים: אף שינוי מקום, דכתיב (בראשית יב): ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך – ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה.

סנהדרין לז, ב:

ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: גלות מכפרת עוון מחצה. מעיקרא כתיב: והייתי נע ונד. ולבסוף כתיב: וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה: גלות מכפרת שלושה דברים, שנאמר: היושב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא ונפל אל הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל. רבי יוחנן אמר: גלות מכפרת על הכול, שנאמר: כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה. ובתר דגלה כתיב: ובני יכניה אסיר (בנו) שלתיאל בנו.

רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד:

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התשובה פרק ה:

וי"א אף שינוי המקום כי המקום הוא ג"כ צורך האדם, וייקרא האדם על שם מקומו, כאילו הי' המקום ג"כ מכלל חלקי האדם, והרי צריך לכתוב שם המקום בגט כי א"א שלא יהיה לאדם מקום ונקרא האדם על שם מקומו, ומפני שנקרא האדם ע"ש מקומו ולפיכך הוא שייך ג"כ לאדם.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה