מועדים: לחודש אלול

ה' אורי וישעי *

*   אלול תשנ"ה.

כן. אני יודע שקשה לך המצב שבו אנחנו נמצאים כבר שנתיים, מאז חתימת אותו הסכם אומלל באוסלו. אתה מספר שבאותם ימים חשת כי כל אותו ביטחון שהיה לך בקיומו של מפעל ההתיישבות – קרסה אצלך. הציפייה שלך כי יהיה בכוחנו למנוע מן הממשלה מלבצע את זממה – לא כל כך מתממשת אצלך. אחר כך סיפרת לי איך חזרת והתעודדת כאשר השקר הלך ונחשף לאיטו במשך הזמן.  אך בהמשך גילית כי ממשלת רבין עדיין לא נופלת, ואף ממשיכה להוריד את המדינה כולה במדרון החלקלק ביתר שאת וביתר עוז. כך מיטלטל מצב רוחך בין מהדורת חדשות לחברתה, בין יום ליום ובין פעילות אחת לאחרת.

    אתה גם יודע לספר על המתח הבטחוני המכביד עליך: הפיגועים הרבים, אוזלת היד של כוחות צה"ל, חממת הטרור השולחת את זרועותיה ומלתעותיה מעזה ובנותיה. בצדק אתה שואל את עצמך: מה יהיה עלי, על ילדיי ועל משפחתי? מה יהיה על מפעל ההתיישבות? מה יהיה על המדינה כולה הצועדת עיוורת והולכת בתוהו לא דרך?

    כן. קשה לך לחיות במצב הזה. לכולם זה קשה. אולם אם נקלעת למצב כזה, מן הראוי שתנסה לראות גם את הצד החיובי והבונה שבו. עוד תראה כי ייסורים אלו, של רפיון כוח ושל חוסר אונים – כוח רב יש בהם לטהרת הנפש הפרטית, ואף הלאומית. את יתדותיי אתמוך בדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל, כאשר הוא עוסק במחלתה של הנפש הפרטית (עין אי"ה שבת א, מג):

מציאות התחלואים פועלת פעולה טובה על תכונת האדם. על ידם האדם נכנע מלפני ה', והידיעה של אפשרות החולי למין האנושי פועלת לטובה רך קושי עורף של קשי עורף ולבצר זדון רעי לב.

רק עכשיו, כשאר רואה אתה בעליל את אוזלת ידך-ידינו – יכול אתה לחוש עד כמה תלויים כולנו: אתה כפרט, אנו כציבור, ומדינת ישראל כולה – בא-להי מערכות ישראל. את זאת יכול אתה לראות רק בשעה בה מדינאים מאכזבים ואנשי צבא מגמגמים ונכשלים, ואנשי תקשורת מעמיקים את המבוכה. רק דבר אחד נדרש ממך כדי לקלוט נכונה את אותו 'שידור ישיר' הבא אליך מן השמים: לזעוק ולהתפלל בפני יוצרך מבטן ובורא העולם. וכך כותב שם מרן הרב זצ"ל:

אמנם להשלים את הלקח הטוב שמקבל האדם ממציאות החולאים הוא מה שעד ידם האדם מזדקק בטבעו לתפילה, לחלות פני ה' להושיעו בעת צרה ויום רעה. על כן רבה היא מאד פעולת התפילה...

במצבך זה, טוב לך להתפלל. הרשה לעצמך להתרפק על אביך שבשמים. השלך עליו את יהבך, וממנו תשאב גבורה ותקוה. דווקא באותם רגעים קשים העוברים עליך בשעה זו, מתוך תחושה עמוקה של חולשה ותלות, קטנות ואפסות בפני אביך שבשמים – תוכל להרגיש את העוצמה הגנוזה בהישענות על מי שגדול וחזק באמת. אז תרגיש באמת שכל כוחך, עוצם ידך ויוזמתך כפרט, ואף כל עוצמתנו כציבור וכעם – לא כוח בשר הם, אלא כוחו של א-להי מערכות ישראל, אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, אשר הוא הוא שנתן לנו כוח לעשות חיל – בעבר הקרוב והרחוק, והוא שיתן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה ירבה – בעתיד. אז תדע כי לא רק להפגנות, אמצעי הגנה ופעולות תגמול אנו זקוקים כי אם גם לתשובה ותפילה מעומק הלב.

    בדאגה אתה מספר לי איך לנגד עיניך הכלות מתגשמים הדברים הקשים אשר נאמרו במשנה בסוף מסכת סוטה אודות ימי "עקבתא דמשיחא":

הגליל יחרב והגולן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו… והאמת תהיה נעדרת…

מתוך כך, על גבי לא מעט מכוניות רואה אתה את ה'סטיקר' עם המסקנה העולה שם מן הדברים:

ואין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.

ואז אתה נזכר בדבריו של ר' איצל'ה מוולוז'ין שאמר כי אותה אמירה היא עצמה חלק מן הצרה, בהיותה הכרזת ייאוש מכל יכולת להתמודד עם הדברים באופן אחר. ואכן דומה הדבר כי אין מסקנת הדברים כי אם בטלנות פסיבית: להפסיק לפעול ולעשות, כי בין כך ובין כך אין טעם בכל מה שנעשה, ולא נותר לנו אלא להמתין לנס אשר יבוא מן השמים ויפתור את כל הבעיות באחת...

    אולם אל תזדרז להסיק מסקנות נחפזות. אותו 'סטיקר' – חוששני כי אינו אלא טעות, אם לא שקר. אין זו לשון המשנה. דברי המשנה הרבה יותר חיוביים, והרי הם:

על מי יש לנו להישען? – על אבינו שבשמים.

לא הכרזת ייאוש היא כי אם מקור כוח ועוצמה. יש לנו על מי להישען. וכאשר אנו נשענים עליו באמת, יש לנו כוח לעשות רבות. על כן אציע לך לעיין פעם נוספת בספר "קול התור" – דברי ההדרכה שמסר רבנו הגר"א לתלמידיו טעם עלייתם לארץ לפני כמאתיים שנה. לאחר שהוא עומד על המצבים הקשים הצפויים במהלך בנין הארץ, הוא מורה ומדריך:

ואנו, אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים ועל רצונו שאנו נעסוק באיתערותא דלתתא, ולעמוד איתן נגד כל ההפרעות והחירופים...

זכור, הן הגיעו הימים הנוראים. בטוחני שכבר עתה אתה מוצא טעם חדש כאשר אתה מודה לה' "על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל נסיך שבכל עת...". תפילתך כבר חדלה מלהיות דבר שיגרה בעלמא. ועל כן אין לי ספק כי תמצא טעם עמוק וחדש בדברי התפילה אשר תישא:

אבינו מלכנו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

למענך א-להינו עשה ולא לנו, ראה עמידתנו דלים וריקים.

וכך תאמר בפה מלא:

ה' אורי וישעי, ממי אירא? ה' מעוז חיי, ממי אפחד?… אם תחנה עלי מחנה, לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח...

כי יצפנני בסוכו ביום רעה… בצור ירוממני. ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי... אשירה ואזמרה לה'…

כי אבי ואמי עזבוני וה'  יאספני.

קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקווה אל ה'.

בחזרה לדף הבית של האתר