יום שני, 18 בינואר 2016

ארץ ישראל


חובתנו על ארץ ישראל *

*   נכתב בשנת תשס"ג.

יסוד היסודות של הצידוק המוסרי שלנו להילחם על הארץ ולהגן על עצמנו בהיותנו יושבים בה, הוא ההכרה בכך שארץ ישראל היא שלנו. שהרי אם הארץ איננה שלנו, ואין אנו כאן אלא עם של שודדים חמושים שלקח את ארצו של עם אחר, מהי זכותנו להרוג את מי שמבקש לממש את זכותו הצודקת ולסלק אותנו ממה שלקחנו שלא כדין?

א.    הזכות ההיסטורית ומשפט העמים

אלא שכאן מתחיל המלכוד. ממה נובעת זכותנו על הארץ? על מה אנו מסתמכים כשאנו טוענים שהיא שלנו? אם נדבר על זכותנו ההיסטורית עליה, האם אכן מבקשים אנו לטעון שיש להחזיר את כל אמריקה, הצפונית והדרומית, לידי האינדיאנים? ואם נאמר שאכן כן, או שנמצא תירוץ כלשהו כדי להשאיר את אמריקה בידי האמריקנים, האם זכותנו ההיסטורית שלנו אכן מבוססת דיה? האם לא הורשנו מפנינו את שבעת עמי כנען? ומה בכך שעמים אלה אינם חיים כיום במשפחת העמים? האם מוכנים אנו לבסס את הצדק שלנו על ג'נוסייד, על "רצחת וגם ירשת"? האם המצפון שלנו יכול להכיל בתוכו דבר כזה? (ואגב, אחד הטיעונים השקריים אך מאד מעניינים של התעמולה הערבית הוא: אנו צאצאיהם של הכנענים, ולנו הזכות על הארץ...).
   יתירה מזאת. המשפט העברי עצמו קובע עקרונות לגבי חוקיותו של כיבוש מלחמתי, ולמרבה ההפתעה, הוא... מאשר אותו. כידוע, נאסר על עם ישראל לכבוש את ארץ מואב בימי משה רבנו. אולם מאחר שחלק מארץ מואב נכבש עוד קודם לכן על ידי סיחון האמורי, הותר לבני ישראל לכבוש מידו את אותו חלק ממואב, כדברי הגמרא (גיטין לח, א): "עמון ומואב טהרו בסיחון". ומכאן למד המשפט העברי את העיקרון שקנין הנעשה על ידי כיבוש מלחמה, תופס מבחינה חוקית-משפטית. ואם כן, הרי אנו עצמנו מודים, על פי עקרונות המשפט שלנו, שאין להסתמך על זכויות היסטוריות. וכיצד נסתמך על טיעון זה עצמו כשאנו נזקקים לו?
   גם מבחינה הסברתית גרידא, טיעון זה הוא בעייתי למדי. כבר הזכרתי את המסקנה מרחיקת הלכת הנובעת ממנו. האם יש להפוך את כל אזרחי ארה"ב לפליטים ולכל הפחות לאזרחים חסרי זכויות לאומיות ולהשיב את הריבונות על צפון אמריקה לידי שרידיהם של האינדיאנים? האם נתחיל לשרטט מחדש את גבולותיהן של מדינות אירופה על פי עמים, מדינות וגבולות שקיימים היו אך בראשיתם של ימי הביניים? האם נקים לתחייה את העם הרומאי ונחזיר לידיו את גבולות האימפריה שלו? האם נשיב את עמי אירופה לערבות אסיה, משם באו לפני אלף וחמש מאות שנה? הרי ברור כשמש שאף מדינה לא תסכים לקבל דבר כזה, אף אם נוכיח אותו באופן החד-משמעי ביותר! אף אם נאמר שזוהי האמת, העולם לא יסכים לקבל אותה, ומהו, אם כן, ערכה ההסברתי?
   אמנם ניתן לחלק חילוקים ולתרץ תירוצים. ניתן לעמוד על כך שמעולם לא התקיימה מדינה ערבית בארץ ישראל. ניתן להפנות את תשומת הלב לכך שתמיד היו יהודים בארץ. ניתן להזכיר את הכיסופים המתמידים לציון. אולם כמו כל תירוץ, ניתן לקבל אותו וניתן לדחותו. ניתן להוכיח שהוא אפשרי, אולם קשה לטעון שהוא נכון באופן מחייב.

   דרך נוספת לביסוס זכותנו על הארץ היא המשפט הבינלאומי. ניתן להביא את הצהרת בלפור והחלטת ועידת סן-רמו, את החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר ואת המלחמות שפתחו נגדנו הערבים. אולם הסתמכות על הסברים מעין אלו, הרי היא נתונה תמיד לפלפולים משפטיים ולחילוקי דעות, ולא נוכל לבנות עליה תשובה מוצקה. יתירה מזאת. יניח כל אחד מאתנו את היד על הלב, מה היה עושה אילו בנסיבות היסטוריות שונות במקצת היתה הצהרת בלפור ניתנת דווקא לערבים? מה היה חושב אילו משיקולים שונים של פוליטיקה בינלאומית לא היה מתקבל הרוב הדרוש בעצרת האו"ם לטובת הקמתה של מדינת ישראל? האם היה נכון אז לוותר על הארץ? האם היה מוכן להודות כי איננה שלנו כלל ועיקר?

ב. "כוח מעשיו - לעמו"

דומה כי הבעיות העומדות על הפרק מביאות אותנו אל רגע האמת. לא נוכל להסביר לאף אחד, ואף לא לעצמנו, את זיקתנו לארץ ישראל, אלא מן המקור העמוק ביותר, שהוא הוא האמת הפנימית שלנו כעם. נוכל "לרפד" את הנימוק העיקרי בעוד סדרה של נימוקים משניים, ובהחלט ישנו ערך לכך שלא נעמוד בניגוד מוחלט לתפיסות טבעיות ומקובלות של צדק. אולם שורש השורשים ויסוד היסודות  אחד הוא. לא ניתן להימנע מלפנות אל דברי רש"י בראשו של ספר בראשית, האומר, שאם יאמרו לנו אומות העולם: ליסטים אתם - נאמר להם: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". קביעה א-להית זו באה לעולם עוד לפני היווצרותה של זכות היסטורית כלשהי עלי אדמות. קביעה א-להית זו קדמה לכל ריבונות של עם כלשהו על ארץ כלשהי, ועל ארץ ישראל בפרט. יש אדון לעולם. יש דין ויש דיין. את זכותו של בורא העולם על הארץ איש לא יוכל לשלול. רק מכוח זה יושבים אנו על האדמה.
   ואם יאמר האומר: כיצד תשכנע בכך את כל עמי תבל? האם מאמינים הם בה' ובמשה עבדו? האם משהו מכך רלוונטי לגביהם? תשובתנו לכך היא: כן ואכן. בל נשכח, הספר הנדפס במספר הרב ביותר של עותקים, הספר המתורגם למספר הרב ביותר של שפות, אינו אלא ספר הספרים, התנ"ך. כל העולם הנוצרי מאמין בו במידה זו או אחרת, וודאי שרואה בו ספר מקודש. גם כל העולם המוסלמי מכיר בו. (ומי שאינו קשור כלל ועיקר לתנ"ך, בין כך ובין כך אינו קשור למזרח התיכון, וממילא אינו תופס מקום משמעותי בוויכוח).
   זאת ועוד. העולם בו אנו חיים כבר ויתר מזמן על חיפוש אמת מוחלטת ומוכחת. הוא מנסה למצוא איזון נאות בין עמדות שונות, ומתחשב במידה רבה ברמת השכנוע הפנימי והכנות העצמית של כל מי שמעלה טענה כזאת או אחרת. נשיא ארצות הברית הסיר את הכובע בפני אנואר סאדאת, כאשר אמר, בשכנוע עמוק, שכל גרגר חול של אדמת סיני הוא אדמה מצרית קדושה. די היה בוודאות הפנימית שלו כדי להטות את הכף לטובתו כנגד טיעוניה המלומדים וההגיוניים, אך מגומגמים, של ממשלת ישראל. על כן העיקר הוא השכנוע הפנימי שלנו. כדי להבין שאנו צודקים, אין אנו זקוקים ללגיטימציה הבאה מכוח הבנה של עם כזה או אחר. הסכמה רחבה איננה קריטריון לאמת. לעתים, ההיפך הוא הנכון. כבר אמר האומר, כי "האמת כבדה, על כן נושאיה מועטים". הברית שכרת א-להי ישראל עם עמו וארצו זוהי אמת מוחלטת, שלא מתבססת על היגיון אנושי הנתון לוויכוח, על תפיסת מוסר הנתונה לשינויים ולאופנות, או על תפיסת משפט העוברת שינויים חדשים לבקרים על פי האינטרסים של המדינות המעצבות את המשפט הבינלאומי. זיקתנו לארץ נובעת במישרין מדבר ה' בתורתו ובפי נביאיו, מאותה אמירה שמכוחה קמנו כאומה ואשר בלעדיה לא היינו מתקיימים כלל ועיקר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול...".
   אל לנו להתבייש לקרוא בגלוי ובעוצמה בשם ה' הנקרא על עמנו ועל מדינתנו:  י ש ר א - ל .  הן לכך נוצרנו על ידי קורא הדורות מראש. נטה את אוזננו אל חזון ישעיהו:
כה אמר הא-ל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים... (מב, ה-ו). ואתם עדי נאום ה' ואני א-ל (מג, יב). ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שוממות (מט, ח).
אם מדינת ישראל אולי שלא מדעתה קוראת בשם ה' בפני כל מי שמביט בנפלאות תקומתה ובפלאי קיומה והתפתחותה; אם עם ישראל אולי שלא ברצונו מייצג בעצם קיומו ושרידותו את דבר ה' המופיע בתנ"ך; מדוע לא נאמר זאת בפה מלא ובגלוי? מדוע נתכחש לעצמנו ונברח מעצמנו? האם מישהו 'יקנה' את השקר הזה שאנו עושים בנפשנו?

ג. החובה המוסרית

העמדת הזיקה שלנו לארץ על תשתית זו, של הברית הא-להית, יש לה משמעות עמוקה ורחבה עד מאד. ארץ ישראל איננה "זכות טבעית", כזכותו של כל עם על ארצו. הקשר שלנו אליה הוא באמת לא טבעי. הוא על-טבעי, ועל כן הוא מחייב מאד. בלשון אחרת, עלינו להודות בכך שהארץ אכן איננה שלנו. אין לנו זכות עליה. יש לנו חובה עליה. את ייעודנו הא-להי, כפי שניתן לנו בתנ"ך לא נוכל לממש במלואו אלא בהיותנו על הארץ שניתנה לנו לשם מימושו של ייעוד זה. בתובנה זו חבויה גם ההכרה בקיומה של התניה. לאורך זמן, לא נוכל להחזיק בארץ לשם קיום, תוך שאנו רומסים תחת רגלינו את חוקי הייעוד. אם לא נתבע מעצמנו לממש את חוקי הייעוד, אכן תהיה כל ישיבתנו על הארץ כחלוקת שלל בין חבריה של כנופיית ליסטים. איך נוכל לסלק מעל פני הארץ את יושביה בטענה שהם מונעים את קיומה של הברית שבין בורא העולם לעמו, כאשר אנו עצמנו איננו שומרים אמונים לברית זו? איך נוכל לתבוע את גירושם של גויים מן הארץ בטענה שאינם מקיימים את "שבע מצוות בני נח", הכוללות ביניהן איסורי רצח, גזל וניאוף, כאשר אין אנו דורשים מעצמנו את ביעורן של התופעות הללו מקרבנו אנו, מקרבה של החברה הישראלית כולה, כאשר בחוצות תל אביב מתקיים "מצעד גאווה" של עושי תועבות כנען ומצרים?

* * *

תביעה מוסרית עצומה מופנה כלפינו, כאשר אנו מבססים את זיקתנו לארץ על השבועה הא-להית. לא נוכל להתכחש לה לתביעה זו. עלינו לקבל על עצמנו את כל הדברים הללו כמקשה אחת. נקיים כאן בארץ חברת מופת מוסרית שתהיה אור לגויים בכל תחומי החיים, ונסביר לעולם כולו כי הקב"ה הוא שנתן לנו את הארץ כדי לממש בה את החזון הזה. העולם המערבי - שערכיו המוסריים ומשמעותם הרוחנית של חייו התמוטטו עם בוא העידן הפוסט-מודרני, שקיומו הפיסי התערער מאז נפילת מגדלי התאומים מצפה לבשורה חדשה שתבוא מעם הנצח העתיק המחדש את ימיו כקדם. אם נלך בדרך זו, אזי חזקה היא אמונתנו כי לא ירחק היום עד תכיר האנושות כולה בחובתנו על הארץ כולה, ויתקיים בנו חזון ישעיהו:
והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית א-להי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... (ב, ב-ג).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה